שמי ענבר גנד רוזנר, ואני מתרגלת ומלמדת יוגה בכפר סבא.
את היוגה פגשתי בשנת 2002, במכון כושר בארה”ב שם גרנו באותה התקופה. כשחזרנו לארץ מצאתי את עצמי מתעניינת יותר ויותר. חיפשתי מורים והתחלתי לחקור. יום אחד הבנתי שאם לדבר על אימון גופני כלשהו, היוגה מציעה לי משהו מיוחד.
קלטתי שאני מתרגלת יוגה כי כיף לי. לא “כי צריך”. לא “כדי לרזות”. לא “כדי לשמור על כושר”.
אני מתרגלת כי אני נהנית מהיוגה ואני מתפתחת בזכות האימון: רגשית, גופנית ומנטאלית.
באפריל 2008 הגעתי לסמינר על עסקים ורוחניות, במסגרת לימודי “קלאסיקה בודהיסטית בישראל”. המורה, ד”ר למתמטיקה ולמחשבים מארה”ב בשם דבורה צביאלי, הגיע ללמד.
הובטח שהיא תדבר על הצלחה בעסקים, יוגה ובודהיזם, שכן לטענתה הנ”ל קשורים.
בימים ההם היה לי עסק לייעוץ בכל הקשור בארגון, ניהול צמיחה וגידול. לימדתי מנהל עסקים ושיווק בבתי ספר להשכלה גבוהה, וניהלתי כפרילנסרית מועדון אסטרטגי לבכירים. במקביל לשלל עיסוקי תרגלתי יוגה.
לטענתה של המורה המתמטיקאית הבודהיסטית המופלאה, לאמה דבורה הלה: תרגול יוגה מתקשר לרבדים הרבה יותר עמוקים מכפי שזה נראה. ליוגה יש קשר הדוק לריכוז, לחמלה, לחכמה וכן – גם לניהול. למעשה, מתרגל יוגה נמצא על דרך מיוחדת של התפתחות אישית ורוחנית, והוא מתחבר ליסודות עמוקים ועוצמתים. אחרי הסדנה המכוננת, המשכתי לתרגל אבל נכנסתי לזה יותר ברצינות. הלכתי לסדנאות, לשיעורי העמקה, לריטריטים ולסמינרים. התחלתי לקרוא ספרים, להתעמק בכתבים ולהישאב יותר ויותר פנימה.
באותו הזמן פתח ‘המרכז הישראלי ללימודי היוגה’ (מיל”י) בראשות אריאלה אורפז, קורס מורים ליוגה, בהשראת “יוגת הלב הטיבטית”.
החלטתי ללכת וללמוד בקורס מורי היוגה של המרכז, ומאז השתנו חיי.
שנתיים לאחר מכן קיבלתי את התעודה: “מורה מוסמכת ליוגה” ואת ההכרה: “חברה בארגון מורי היוגה ומוכרת על ידי ארגון מורי היוגה בישראל”. אז גם פתחתי את הקבוצה הראשונה שלי ליוגה.
הקבוצה הצליחה והתפתחה אז הוספתי עוד ועוד שיעורים.
בכל פעם שמספר המתרגלים עולה ומצדיק הוספת שיעור – אני מוסיפה משבצת בלוח. כל זאת כדי לשמור מצד אחד על מסגרת של קבוצות אינטימיות יחסית בגודלן, מה שמאפשר לי להכיר היטב את כל המתרגלים שלי, ומצד שני – לאפשר לכל מתרגל/ת לפחות 2 שיעורים בשבוע שמתאימים לרמת התרגול שבה הוא /היא נמצא/ת. כך לדעתי ניתן לממש ברצינות את ההבטחה: יוגה והתפתחות.
התהליך הוא ספיראלי: תרגול היוגה יפתח אותנו מההיבטים הגופניים, הרגשיים והמנטליים, וככל שנתמיד ונתפתח נתקדם גם בדרך היוגה.
איזה סוגי יוגה מתרגלים ב’יוגה והתפתחות’?
בהכשרתי אני מורה ליוגה ויניאסה מהשושלת של דסי קשאר, בנו של קרישנאמאצ’ריה, דרך ליאורה קסטנבוים ואריאלה אורפז.
יוגה ויניאסה מתמקדת ברצפים של תנוחות עם דגש על אופן הנשימה בכל אסאנה, שמירה על תרגול מתון ומותאם למצב הגופני של המתרגל/ת באותו היום והקפדה על מגוון הפעולות בכל שיעור: התארכות לפנים, כפיפות לאחור, הקשתות, שיווי משקל ומתיחות לצדדים. זוהי שיטת תרגול נפלאה שגורמת למתרגל/ת להנות מכל רגע ולצאת מהשיעור באיזון ושמחה.
יחד עם זאת, אני מתחברת מאד לשיטות הלימוד של ב.ק.ס איינגאר, שגם הוא היה תלמיד של קרישנאמאצ’ריה המפורסם, אבל לקח את התרגול למחוזות אחרים. אני אוהבת מאד את ההקפדה והדיוק שהן סימן ההיכר המובהק של השיטה, ואת השהייה הארוכה בכל תרגיל, שמאפשרת להתהליכי ריפוי עמוקים להתחולל בתוך הגוף. אני מתרגלת את השיטה במסירות ובאדיקות עם המורים הטובים ביותר בארץ: רחל צ’ייני, גליה קורנפלד, רונית אמיר, יעל רוזנטל וכמובן ננסי גרדוש.
התוצאה היא, ששיעוריי הם למעשה אינטגרטיבים, ומשלבים את החוויה הכוללת של הרצפים והנשימות אשר נלמדים בשיעורי ויניאסה והשפעות איינגרסטיות נרחבות.
לטעמי, זה השילוב האידיאלי המושפע מן הטוב שבכל העולמות. ואני נהנית ללמד כמו שאני נהנית לתרגל.
