שלום לכם,

יש לי כמה שאלות:

האם הייתם עסוקים רב חייכם בריצוי אחרים ובביטול עצמי, מבלי לדאוג לעצמכם ולרצונות ולצרכים שלכם כמעט בכלל?

האם את מרגישים שהגוף שלכם כבר ממש כועס עליכם, אחרי שנים של הזנחה?

האם הקדשתם לגוף שברשותכם זמן איכות חוץ ממקלחת וארוחה?
האם יצאתם להליכות בטבע, ביער, בים?
האם עצרתם כדי לנשום, לנוח, להביט סביב?
האם חייתם עד כה במודעות, בנוכחות בהבנה מלאה של מי אתם?

האם אתה מבינים מה גודל ההזדמנות שקיבלתם בחיים האלה ומה אתם הולכים לעשות איתה, או שפשוט נקלעתם לכאן ואתם פשוט שורדים כל עוד שזה מסתדר?

האם לדעתכם ניתן לחוות ביטחון עצמי? ביטחון גופני וחוסן מנטלי לאורך זמן? גם אחרי גיל ארבעים?
אחרי גיל 50?

ומה עם גיל 70?

כשפגשתי את לאמה דבורה הלה, המורה שלי, בשנת 2009, כבר תרגלתי יוגה, למעלה משבע שנים. אבל התייחסתי ליוגה כחוג, לא כאל דרך חיים. לאמה דבורה הסתכלה לי בעיניים והבטיחה לי שמי שמתרגל יוגה באופן שיטתי, עקבי, מסור ולאורך זמן, יגלה את התשובות לכל השאלות שהזכרתי לעיל, ימצא אושר שאינו תלוי בנסיבות חיצוניות, יחיה טוב וימות טוב.

האמנתי לה, והחלטתי להקדיש את השנים הבאות בחיי למחקר ובדיקה מעמיקה של הטענה הזו. עזבתי קריירה ניהולית ואקדמאית די בשיא שלה והקדשתי שנים ללמידה של יוגה, מדיטציה ובודהיזם טיבטי.
היום, כמעט עשור אחרי שלקחתי את דבריה ברצינות, אני יכולה לבוא ולהסתכל לכם בעיניים ולהגיד את אותו הדבר: תתרגלו יוגה באופן עקבי ושיטתי. רב הבעיות יסתדרו מאליהן, חלק יסתדרו בהמשך ואת השאר תשלימו עם הזמן בריטריטים, בסדנאות, בקורסים ובלימודי העמקה. אין פתרונות קסם, אבל היוגה עובדת. נקודה.

שלא יהיה רושם מוטעה. מי שמתרגל יוגה עדיין נשאר בן אדם. החיים ממשיכים והם יביאו איתם את המבחנים שלהם, את ההחלטות שצריך לקבל, וגם דילמות חדשות. לפעמים, דווקא כשחשבתם שפתרתם את רב הבעיות שלכם, יגיע האתגר הגדול מכל. זה יכול להיות אסון שניחת עליכם, אבל זה יכול להיות גם משהו שרציתם כל חייכם וכעת אתם מתקשים להכיל אותו. יכול להיות שהילד שלכם יבחר בדרך חיים שמזעזעת את עולמכם. יכול להיות שמישהו ימות באופן מפתיע וישאיר אתכם קרועים מעצב ומצער, אבודים ומיואשים. יכול להיות שתתאהבו בבן או בת המין שלכם ותגלו שכל חייכם חייתם בלי לדעת שאתם בכלל לא הטרוסקסואליים. תצטרכו לעשות שינויים. 

דבר אחד אני יכולה לומר לכם, מהניסיון שלי ושל המונים אחרים, אחרי אלפי שנים של מסורת וידע שעבר ממורה לתלמיד:

אם תתרגלו את היוגה שמתאימה למצב הגופני ההתחלתי שלכם, באופן עקבי ושיטתי, ותחיו את חייכם מתוך מודעות, נוכחות והבנה – זה יגן עליכם באופן יחסי, ויפחית את הסבל.
מצבי התסכול, הכעס, העלבון והצער הגדולים ביותר – יקרו לכולנו, וסופם לעבור. השאלה היא מה יכולת ההתאוששות שלכם? מה יכולת הלמידה והפקת הלקחים שלכם?
הכי חשוב, איך אתם ממשיכים הלאה?

אם לוקח לכם חמש שנים לסלוח למישהו, יש לכם הרבה עבודה. אם זה לוקח לכם חצי שעה, השתפרתם. אם אתם יודעים לשקם את הסביבה אחרי שפגעתם בה, אתם תחיו בסביבה יותר מוצלחת. אם תהיו מוכנים לאהוב את עצמכם על פגמיכם – אתם תוכלו לאהוב כך גם את הזולת. הזולת הוא תוצאה של נסיבות חייו, בדיוק כמוכם, ולכן יש להוקיר אותו על מאמציו הכבירים ועל רצונו, וזכותו הלגיטימית להיות מאושר.

ככל שתהיו מפותחים ומודעים, תוכלו למנוע את רב הנזק, הרבה לפני שהוא בכלל קורה.

החיים הם אוסף של פשרות, הבנות והחלטות שטובות לזמן מוגבל. אל תחששו לשנות החלטה, לשנות את המציאות, או לשנות את עצמכם בהתאם לנסיבות. אל תחששו לשלם מחיר אם משהו יקר לליבכם, והוא מצדיק את המחיר. לכל דבר יש מחיר. אם רוצים לתרגל יוגה, תצטרכו אולי פעמיים בשבוע לוותר על טלוויזיה בערב, או על לריב עם השכנה. אתם רוצים שיהיה לכם זמן לשבת בשקט ולעשות מדיטציה, תצטרך לקום יותר מוקדם.

אתם יכולים לבדוק את זה או לסמוך על דורות של מתרגלים ומורים שמוצאים אושר רב ונחמה ענקית ביוגה. קחו בחשבון, אם אתם אומללים ומתוסכלים, היכולת שלכם לייצר אושר עבור עצמכם שואפת לאפס. אז בבקשה תתרגלו יוגה ותדאגו בראש ובראשונה, לאושר של עצמכם.

אום שנטי, שנטי, שנטיהי  משמעו: תאהבו את עצמכם, תאהבו את הזולת ותעשו שלום עם החיים.

איך מתחילים ?

1. תתחילו בלהגיע לסטודיו ליוגה פעם בשבוע ותוסיפו בהדרגה. נכון, אולי תגיעו מהוססים וסביבכם תמצאו אנשים שנראים שהם יודעים מה שהם עושים ואילו אתם? מרגישים גמלוניים, אולי קצת נוקשים ומרופטים בשוליים…
   יכול להיות.
   אז מה?
   אמרנו מקודם שצריך לזרוק את האגו לפח? בדקתי ומצאתי שבכל כניסה לסטודיו ליוגה יש פח גדול. תזרקו את האגו שם, ותיכנסו עם ענווה ועם מוכנות ללמוד. מההתחלה.
   
2. תעשו את הדברים בקצב שלכם, אם המורה השאירה את כולם באסאנה במשך 6 נשימות, אבל לכם מתאים רק 3, תצאו מהתנוחה ותנוחו קצת. גם אצלי בשיעורים, אני אמנם קובעת רף מסוים שמתאים לממוצע הכללי של הקבוצה, אבל זה לא חובה לעמוד בו. אפשר לצאת אחרי שלוש נשימות, לנוח שתיים, לחזור לאחרונה ולסיים עם כולם.
   
3. תתמידו. מי שרוצה להתפתח צריך לאסוף את עצמו גם כשהוא מרגיש נמוך וחלוש. ולהגיע. היוגה תרומם אתכם. לא משנה באיזה מצב תגיעו לשיעור, ברגע שתפגשו את המזרן, את הנשימה, את האווירה ואת ההנחיה – תשתפרו. אפילו קצת.
   
4. יוגה זה לא ענף תחרותי אבל יש מנצחים. מי שמגיע, הוא ה”וואג’רה“, שזה המלך. השורש “ויר” בסנסקריט פירושו גם לוחם וגם מנצח. והמשמעות היא שמי שמוכן ללחום בנגעים שלו, בעצלות הרוחניות שלו או בעצלות הפיסית, הוא כבר מנצח.
   
5. אנחנו לא משווים את עצמנו לאחרים. ברור שכל אחד צריך ורוצה להשתפר מהנקודה שבה הוא התחיל. אבל אנחנו לא דומים. לא בגנטיקה, לא בנסיבות החיים, לא בגיל שבו התחלנו, לא בהיסטוריה הרפואית שלנו. לא נכנסים לשיעור יוגה כדי לקנא. נכסים לשיעור יוגה כדי להתפתח. אם אתם משווים את עצמכם לאחרים, הפסדתם את היוגה.
   
6. תעשו מקום לתהליך – הנאה מיוגה היא נרכשת. כל התנוחות של היוגה הן טבעיות לגוף אבל האדם המערבי ברובו הגדול הוא יחסית מכווץ, מנוון, מסויד, ומנהל אורח חיים “יושבני”. ככל שתתרגלו יותר, תתמכרו יותר ותרגישו יותר טוב בכל היבט של החיים שלכם, פיסי ומנטלי.
   
7. תתעלמו מהגיל שלכם. כל גיל הוא גיל מתאים. יש לי מתרגלים בני קרוב ל- 70 שהתחילו יוגה לפני שנתיים ואי אפשר להאמין כמה מהר הם התקדמו, וכמה הם מאושרים היום. לפני שהתחילו יוגה, לא עשו כלום. כשהם התקשרו אלי הם כינו את עצמם “בטטת כורסא”, שעברו מהמיטה לכיסא בשולחן האוכל, משם לרכב, לכיסא של המשרד, בחזרה לספה בסלון ובלילה למיטה.
   גם גיל 70 זה גיל נפלא להתחיל. בכל סטודיו שמכבד את עצמו ליוגה, יש מקום למתחילים. גם אצלי יש לי 2 קבוצות בשבוע ייעודיות לעניין הזה של יוגה רכה, למתחילים. ואם הביקוש גבוה, אני מוסיפה עוד שיעור. יש לי חברה שהיא מורה לגיל הרביעי. מספרים על ב.ק.ס איינגר שלימד את מלכת בלגיה בגיל שמונים פלוס, לעמוד על הראש.
   
8. אחרי שביססתם תרגול לאורך תקופה, תתחילו להוסיף. אולי עוד אימון בסטודיו, אולי קצת אימונים בבית ? פה עשר דקות, שם עשרים. פה סדנה, שם ריטריט. תפתחו את הלב ואת הגוף. תשימו את התרגול ואת עצמכם במקום גבוה. תקדישו זמן לחקור את החיים שלכם ואת היוגה. זמן זה משהו שצריך לייצר. זה לא מוצר מדף.

כשתתחילו לפנות זמן ליוגה, יהיה לכם יותר זמן ליוגה,
כי אתם תייצרו סדר יום שמשאיר מקום ליוגה.

ולסיכום, מנקודת מבטי האישית,
למדתי הרבה, בחנתי הרבה וחקרתי שיטות שונות ומגוונות ליצירת אושר פיסי ומנטלי בחיים האלה, כולל שני תארים אקדמיים כפולים, ואינספור קורסים/השתלמויות והכשרות מכל מיני סוגים, שלא לדבר על חוגי ספורט, חדרי כושר, אימוני ריצה, ועוד. אני בעד שתנסו ותעשו כל מה שמושך את ליבכם, אבל תפנו עוד רבע שעה ביום (בממוצע) גם ליוגה.

מבחינתי היוגה ניצחה את כל השיטות ב”נוק אאוט“. לא בנקודות. טובי המורים והמומחים בארץ ובעולם יגידו לכם את זה, נאסא בחרו ביוגה, חוקרי המוח בחרו ביוגה, רופאים ממליצים על יוגה, נוירולוגים שולחים את המטופלים שלהם לתרגל יוגה. טובי המאמנים להצלחה בעולם ממליצים על יוגה.

יש היום סטודיו ליוגה בכל קרן רחוב. ויש כל כך הרבה מורים טובים, שבטוח תמצאו אחד או אחת שמדברים אל ליבכם.

נשאר לכם רק לתרגל.

יוגה.

אתם עוד כאן?

באהבה, ענבר גנד רוזנר