יש אנשים שחושבים ש”אשטנגה יוגה” זה שם של שיטה. אבל האמת היא שהמילה “אשטנגה” בסנסקריט זה שמונה (8). כשאומרים אשטנגה יוגה מתכוונים לשמונת אברי היוגה, כלומר: שמונת הענפים (או השלבים) של היוגה. שמונת אברי היוגה מתוארים בפרק השני של ה”יוגה סוטרה”, הספר הקדום ביותר אודות היוגה, שקיבץ מאסטר פטנג’לי, בסנסקריט. עד כמה שידוע כיום, מאסטר פטנג’לי היה הראשון שקיבץ ספרות בכתב אודות היוגה. עד אז, עברה התורה בעל פה, מדור לדור, ממורה לתלמיד.

האיבר הראשון: יאמה (מוסר)

על מנת שבני אדם יוכלו לחיות יחד, במספרים וגדלים והולכים, עליהם לשמור על המוסר. לדעת פטנג’לי ללא מוסר לא יתכנו חיים יחד, ולא תכן מדינה. המוסר כולל מספר דברות: אהימסה (אי אלימות), סאטיה (אמת), אסטייה (לא לגנוב), בראהמאצ’אריה (איפוק) ואפאריגראהה (לא לחמוד). לטענת פטנג’לי, זה הבסיס החברתי המינימלי שבלעדיו ישררו תוהו ובוהו, אלימות ורוע. אהימסה במובן הרחב שלה לא מסתפקת ב”לא תהרוג” – אלא מרחיבה את הדעת למושג עמוק בהרבה: אהבה. היוגי מאמין שלכל יצור הזכות לחיות, לאהוב ולהיות אהוב. היוגי שמח כשהוא מצליח לשמח אחרים. היוגי אינו מנסה להתווכח עם המציאות, אלא להיות השינוי שהוא רוצה לראות בעולמו. כל מעשיו נובעים מאהבה כנה וחמלה לכל צורה של חיים.

האיבר השני: ניאמה (היטהרות עצמית על ידי משמעת)

הניאמה הם כללי התנהגות אישיים, החלים על המתרגלים, השואפים להתקדם בדרך. הניאמה כוללת מספר כללים: שאוצ’ה (טוהר), סאנטושה (שביעות רצון), טאפאס (להט או סיגוף), סוואדהיאיה (לימוד העצמי) ואישווארה פראנידהאנה (התמסרות לאל). שאוצ’ה מתייחסת להרגלי גוף. כמו שמקלחת מנקה את הגוף מבחוץ, כך שאוצ’ה מנקה את הגוף מבפנים. תרגול יוגה מחזק את הגוף ומסלק רעלים. תרגולי הנשימה מאווררים את הריאות ומחמצנים אותן. תרגול התודעה מנקה את המחשבות הרעות: את הקנאה, השנאה, את צרות העין וכולי. יוגי מנסה לטהר את עצמו גם באמצעות המזון שהוא אוכל: הוא שם לב מה הוא אוכל, האם השגת האוכל הייתה מעורבת בגרימת סבל ליצור חי אחר ? היוגי מאמין בהרמוניה, ולכן אינו אוכל יותר ממה שגופו צריך. סאנטושה היא שביעות רצון. ואת זה צריך לטפח. שביעות רצון היא מצב של תודעה ולא תלויה כלל וכלל בכסף, מעמד, מוניטין וכולי. מי מאיתנו לא פגש אנשים שלכאורה יש להם הכל, אבל הם מרירים, קטנוניים, חסרי שמחה ומחשבני חשבונות ? לעומתם, יש אנשים שחיים בצניעות רבה, אך מרוצים, שמחים ומאושרים. מדוע? מכיוון שהשמחה היא פנימית, ולא נובעת מגורמים חיצוניים.

טאפאס – מילה שנגזרת מהשורש טאפ (להתלקח) והכוונה למאמץ לוהט בכל הנסיבות להשגת מטרה מוגדרת בחיים האלו. הטאפאס הוא המאמץ המודע. כאשר פועלים ללא מניע אנוכי או תקווה לתגמול ובאמונה מוצקה שאפילו עלה של דשא אינו יכול לנוע ללא רצונו של אלוהים זהו טאפאס. סוואדהיאיה פירושה לימוד או חינוך, החינוך משמעותו הוצאת הטוב שבאדם. האדם שמיישם סוואדהיאיה מתחיל להבין שכל הבריאה מיועדת לבהאקטי (עבודת האל) ולא לבהוגה (הנאה), שכל הראיה האלוהית היא שהאלוהות קיימת בתוכנו ושהאנרגיה המניעה אותו היא אותה אנרגיה המניעה את תבל כולה. אישווארה פראנידהאנה, התמסרות לאל בהקשר היוגי. מסורות היוגה אינן מדברות על אלוהים שנמצא מחוץ לנו. האלוהות על פי היוגה סוטרה נמצאת בתוכנו, היא האמת והיא טבע האדם. הפוטנציאל המלא של האדם הוא האלוהות. ככל שהמתרגל מקדיש את פעולותיו לנשגב ולגבוה, כך הוא מתקרב יותר לאלוהות הגלומה בתוכו.

האיבר השלישי: אסאנה

אסאנה היא תנוחה, מנח של הגוף. האסאנות התפתחו במשך מאות שנים כך שהן מאמנות כל שריר, עצב ובלוטה בגוף. הן יוצרות גוף נאה, חזק וגמיש מבלי להיות בעל שרירים – ומרחיקות ממנו מחלות. אסאנות מחזקות את הגוף, ומרגיעות את העצבים אך החשיבות הגדולה ביותר שלהן טמונה באימון התודעה. יוגי מבין שהגוף יתכלה, ואינו נלחם בכך, הוא מבין שהמטרה של הגוף היא לא לשם קיום והנאה בלבד, אלא לשם שירות הזולת. להזניח את הגוף, פירושו להזניח את האלוהי, פירושו להזניח את הזולת. היוגי מתרגל על מנת לשמור על הגוף, להאריך חיים לאמן את התודעה ובכך להיות מסוגל לעזור לאחרים.

האיבר הרביעי: פראנאיאמה

המילה פראניאמה מייצגת את הארכת הנשימה ואת השליטה בה. השליטה מתבצעת בכל התפקודים: שאיפה, נשימה ועצירה.

עצירה, קומבקה יכולה להתקיים בשני מצבים: עצירה לאחר שאיפה, כלומר כל האוויר בפנים או עצירה לאחר נשיפה, כלומר – כל האוויר בחוץ. פראנאימה היא מדע הנשימה, והיא המוקד שסביבו נע גלגל החיים. כפי שמאלפים לאט ובזהירות את האריות, הפילם והנמרים, כך יש להגיע לשליטה בפראנה, באיטיות, בהדרגה, ובהתאם ליכולת ולמגבלות הפיזיות של כל אדם ואדם. אחרת היא תהרוג את המתרגל” (האתה יוגה פראדיפיקה פרק 2 פסוק 16).

חיו של אדם נמדדים לא על פי מספר ימיו אלא על פי מספר הנשימות שהוא נושם. לכן, הוא מאמץ דפוסים קצביים של נשימות עמוקות ואיטיות. דפוסים קצביים אלו מחזקים את מערכת הנשימה, מרגיעים את מערכת העצבים ומפחיתים את התשוקות. לעומת זאת, תרגול לא נכון של פראנאיאמה גורם לבעיות מסוימות בגוף התלמיד כגון שיהוק, נפיחה, אסטמה, שיעול, נזלת, כאבי ראש, כאבים בעיניים ובאוזניים, עצבנות.

האיבר החמישי: פראטיאהרה

אם התרגול נכון ועקבי, מגיע הרגע הגדול בחייו של יוגי, שבו הוא מצליח לשלוט בחושיו. אין הכוונה שהוא אינו מרגיש דברים. הוא בהחלט מרגיש אך הוא בוחר ב”טוב” על פני ה”נעים”. הוא שומר על המוסר, לא בגלל שצריך, לא בגלל שהוא מפחד מהחוק, לא בגלל שהוא רוצה שאחרים ישמרו על המוסר כלפיו. הוא שומר על הרוח של המוסר כי כך צריך להיות, לשם הדבר עצמו וכעיקרון בעל ערך נצחי. יוגי שלמד לשלוט על משיכה לאובייקטים של החושים לא יתמוטט כשיקרה אסון, ולא יצא מגדרו כשיהיה ניצחון. אל שני הדברים המכונים “שתי ההונאות” הוא יתייחס בשוויון נפש. שוויון נפש אין משמעו אדישות. הכוונה היא לשלווה שנובעת מהפנמה של חכמה עמוקה ובחירה עקבית ולאורך שנים במה שטוב ומוסרי.

האיבר השישי: דהאראנה

דהאראנה פירושה התעמקות מוחלטת. חד נקודתית ובלתי מוסחת באובייקט של המדיטציה שהוא הטבע האלוהי של היוגי. הטמון בכולנו. היוגי שואף להתחבר לטבע זה, ולהתאחד עמו, כמו שהחץ של הקשת שהושחז על ידי המדיטציה נמתח באמצעות המחשבה הממוקדת של היוגי וחודר לבלתי מתכלה שמהווה את המטרה. במשל החץ והקשת – ההברה המיסטית “אום” היא הקשת, החץ הוא העצמי (האטמה), בראהמאן הוא המטרה. החודר למטרה הוא אותו יוגי שהשיג דהאראנה, שדעתו אינה מוסחת. במילים אחרות, היוגי שהשיג ריכוז חד נקודתי ויכולת התעמקות מוחלטת (דהאראנה), יוכל להגיע אל הנשגב שבתוכו ויוכל להתחבר לפוטנציאל האלוהות הגלום בו.

האיבר השביעי: דהיאנה

אם לא יפסק זרם הריכוז יווצר בתודעתו של היוגי מצב שנקרא דהיאנה. זו המדיטציה שבה גופו, נשימתו, חושיו, מחשבו, תבונתו והאגו שלו כולם מתמזגים במושא ההתבוננות שלו – הרוח האוניברסלית. הוא נשאר במצב של מודעות ללא גבול כלשהו. לא קיימת תחושה אחרת מלבד מצב של אושר עילאי. כמו מכת ברק רואה היוגי את האור הזוהר מעבר לאדמה ולשמיים. הוא רואה את האור הזוהר בתוך ליבו שלו. הוא הופך אור לעצמו ולאחרים. כשיוגי מתקדם מאד בדרכי היוגה הוא שופע בריאות, תחושה של קלילות פיסית, יציבות, ארשת זוהרת וקול נפלא. ריח גוף מתוק ושחרור מתשוקה. התודעה של היוגי מאוזנת שלווה ושקטה. הוא סמל הענווה והוא הופך ג’יוואנה מוקטה (נשמה משוחררת)

האיבר השמיני והאחרון: סאמאדהי

אדם הנמצא במצב של סאמאדהי הוא מודע ועירני לחלוטין. גופו וחושיו נחים משל הוא ישן, מחשבתו  ותבונתו ערניות משל הוא ער, יחד עם זאת הוא נמצא מעבר למודעות. ביוגה האמיתית קיימת רק חוויה של מודעות, אמת ושמחה אין קץ. קיימת שלווה שהיא מעבר לכל הבנה. כשהיוגי מגיע למצב של התמזגות עם הנצחי אין יותר דואליות בין היודע לבין הידע. מתוך ליבו של היוגי פורץ אז שיר הנשמה אשר הושר בידי שאנקראצ’אריה.

ובכן יקרים, אם שואלים אתכם איזה סוג של יוגה אתם מתרגלים, ואתם עונים: אשטנגה. אתם למעשה אומרים שאתם מתרגלים את שמונה השלבים של היוגה, שמטרתם להגיע לחוויה המושלמת של התמזגות בלתי חוזרת עם הנצחי. כאשר אתם הולכים לשיעור אסאנה ומתרגלים את סדרה מספר 1 או 2 שלימד פטאבי ג’ויס, תלמידו של קרישנאמאצ’אריה, אינכם מתרגלים באותו רגע בהכרח את  שמונת השלבים בדרך להתמזגות עם הנצחי, ואולי הגיע הזמן לדייק קצת במונחים…

נמסטה,

ענבר גנד רוזנר, יוגה והתפתחות.

*המאמר סוכם מתוך הטקטס של “אור על היוגה” מאת ב.ק.ס איינגר. הרשיתי לעצמי מדי פעם להשתמש בשפה קצת יותר קלה על מנת לפשט מעט את המונחים.